ettihas@gmail.com

עורך דין הוצאת דיבה – אתי חסיד

לאחר שנים שבהן חסם בית המשפט את דלתו בפני קורבנות תלונות שווא,  בשנים האחרונות  פתח בית המשפט את דלתותיו  והוא רואה הלבנת פני אדם באמצעות הגשת תלונות שווא בחומרה רבה ואף קובע פיצויים
ניכרים לניזוק.

תלונות שווא הן תופעה שגורה בעיקר בסכסוכי שכנים בסכסוכים בין בני זוג ולעתים גם במקומות עבודה. נזקיהן של תלונות סרק הוא עצום. כך למשל הגשת תלונה במשטרה יכולה במקרים רבים להביא לפגיעה חמורה בחירותו של אדם בפרנסתו, ברגשותיו וכמובן בשמו הטוב.

שלא כבעבר, כיום אפשרי לנפגע, במידה והתלונה מתבררת כתלונת סרק, להגיש תביעה משפטית בעילת לשון הרע בגין הפגיעה בשמו הטוב וכן בגין נזקי הפגיעה בחירותו ובפרנסתו, באם נגרמו לו.

משמיצים משתמשים במשטרה ככלי להפיץ דברי לשון הרע כנגד אדם שהם מבקשים לנקום בו. כך למשל, בני זוג המצויים בסכסוך גירושין, או שני בני אדם המצויים בסכסוך כספי או אפילו שכנים שיש ביניהם סכסוך מגישים תלונת סרק במשטרה או בכל רשות אכיפה אחרת. כל אחד יכול לפנות למשטרה ולהגיש תלונה בעילת שוא, ולחזות בחברו מבוזה ומושפל כאשר הוא נחקר על לא עוול בכפו.

סעיף 15 (8) בחוק איסור לשון הרע העניק הגנה למגיש תלונה לרשות מוסמכת.המחוקק ראה לנכון להגן על מתלוננים על עבירות כדי למנוע מצב בו אנשים יחששו מלהתלונן. ברוח זו,  בראשית שנות השמונים קבע בית המשפט העליון את הלכת ריימר  שסתמה את הגולל על הגשת תביעות לשון הרע בעקבות הגשת תלונות שווא היות שקבעה כי רק באם המתלונן לא האמין לאמיתותה של התלונה הדבר ייחשב ללשון הרע.

הלכת ריימר יצרה קושי ראייתי ממשי ביישום הוכחת אלמנט אמונתו הסובייקטיבית של מתלונן תלונת השווא, ושנים רבות היה קושי בהגשת תביעות לשון הרע בעקבות הגשת תלונות שווא.  ואולם בבשנים האחרונות החלה הלכה זו להתכרסם.

בתי המשפט בערכאות הנמוכות צמצמו את תחולת הגנת תום הלב ואף עקפו את ההגנה הרחבה שהעניקה הלכת ריימר למגישי תלונות השווא בהחילם מבחנים אובייקטיביים בהתאם לנסיבות המקרים הספציפיים.

כך למשל בבית משפט השלום בחיפה בת"א 11348/05, נפסק באורח חריג, פיצוי מקסימלי בסך 50 אלף שקל בגין לשון הרע, לחבר מושב זרעית שבגבול הצפון, שהושמץ על-ידי חברת מושב אחרת בתלונת שווא שהוגשה למשטרה. בית המשפט קבע כי התלונה שהוגשה במשטרה הוגשה בחוסר תום לב ולכל הפחות ברשלנות. על פי הרציונל של פסיקה זו היה על המתלונן לנקוט אמצעים סבירים ולבחון את אמיתות תלונתו במשטרה. ככל שאזרח מכשיל את רשויות האכיפה באמצעות הגשת תלונת שווא מן הדין שתישלל ממנו הגנת תום הלב. בית המשפט במקרה זה הטיל על האזרח אחריות וחייבו לבוא אל רשות האכיפה בידיים נקיות.

בית המשפט עקף במקרה זה את הלכת ריימר ובחן את תלונת המתלונן באמצעות פרמטרים אובייקטיבים, קרי יישם מבחן ה"אדם הסביר" בנסיבות הספציפיות של המקרה.

בתא  1386-05-13 י. ח נ' אלי שני קבעה השופטת אילת דגן במפורש  כי לטעמה אין לראות את אלמנט תום הלב כבחינה סובייקטיבית שתִלָמד רק מהעדות של הנתבע המעוניין בדבר (שמטבע הדברים, מבקש לחלץ עצמו מהטענות נגדו). הבחינה צריכה להיות אובייקטיבית, רחבה ולהילמד מכלל הנסיבות האופפות את האירוע.

הפרשה אליה מתייחס פסק הדין הנ"ל נוגעת לקשיש כבן 82 שהגיש בבית המשפט השלום בחיפה תביעה לפיצויים בעילה של פרסום לשון הרע , נגד שכנו בטענה כי הגיש נגדו תלונת שווא במשטרה, בגין ביצוע מעשים מגונים בפומבי. בעקבות התלונה הוא נחקר במשטרה בהליך משפיל ומבזה כאחרון העבריינים עד שהתיק נגדו נסגר ללא אשמה.  בין הצדדים, המתגוררים בשכנות, התנהל סכסוך ממושך,עקב כך שהנתבע בנה ללא היתר גדר שחוייב בהריסתה ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין בניה לא חוקית. לטענת התובע, הגשת התלונה  לפיה  הוא נצפה מבעד לחלון ביתו, כשהוא מאונן בעודו מביט בבנותיו הקטינות של הנתבע מתרחצות בבריכה שבחצר הבית, כל תכליתה הייתה לפגוע בו.  מדובר בתלונת סרק.  הגשת התלונה בוצעה בחוסר תום לב במטרה מכוונת ולנקום בו. מנגד טען השכן, כי התלונה הוגשה למשטרה בתום לב, מחשש אמיתי לבנותיו הקטינות.

אחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי הנתבע לא הוכיח אמת בפרסום, והתלונה שהגיש במשטרה, נגד אדם נורמטיבי בשנות השמונים לחייו, ללא עבר פלילי, לא הוגשה בתום לב, אלא מתוך כוונה לנקום בו נוכח מערכת היחסים העכורה שבין הצדדים.

השופטת התרשמה כי התלונה למשטרה לא הוגשה בתום לב ומתוך חשש אמיתי שהתובע פדופיל ומבצע עבירות מין, אלא מתוך כוונה לבוא עמו חשבון נוכח מערכת היחסים העכורה שבין הצדדים… ….גם אם לא פעל בזדון ורוע לב ממש, הוא ודאי נהג בחוסר אכפתיות זועקת לשמיים וחורגת מכל מידתיות בתלונה נגד אדם נורמטיבי בן 81 ללא כל בסיס סביר ותוך הלבנת פניו, השפלתו ופגיעה קשה בפרטיותו ועל רשלנות כזו עליו לשאת בתוצאות.

במקרה זה, מו במקרים דומים אחרים בשנים האחרונות, הנתבע שהגיש בזדון תלונת שווא חוייב לשלם עשרות אלפי שקלים לתובע בעילת לשון הרע.

לנוכח העובדה שבית המשפט רואה היום  בחומרה רבה את הגשת תלונות השווא למשטרה ככלי להפצת דיבה והשחרת פנים , יכול הניזוק לתבוע על נזקיו באמצעותתביעות לשון הרע.

 

 

 

קידום אתרים לעורכי דין בניית אתרים

למידע נוסף

03-5231419
ettihas@gmail.com

 אני מעוניין לקבל ניוזלטר עם מידע רלוונטי

Call
Mail