משרדי זכה לניצחון גורף בתביעה שהוגשה מטעם אישה שפוטרה בגיל 65, לאחר שמעסיקיה טענו כי הואיל והיא זכאית לפנסיה מוקדמת, יש להעדיף את פיטוריה על פני עובדים אחרים שעדין לא הגיעו לגיל הזכאות לפנסיה.
אישה, להזכיר, זכאית לפרוש לפנסיה בגיל 62 (תלוי בשנתון), אך הדבר נתון לבחירתה. הפרישה בגיל 62 היא זכות מוקנית לנשים. רק אם הן רוצות הן יכולות לממש את הזכות הזו.
במקרה הזה, נציגות העובדים שיתפה פעולה עם ההנהלה ואף הדגישה שהיא מבקשת לפטר "קודם כל את הזקנים."
טענתי שכפיית אישה לפרוש בגיל הפרישה המוקדמת פירושה אפליה לרעה על בסיס גיל ומגדר. לפיכך, מדובר בפיטורים הנגועים באפליה מחמת גיל ומגדר, וכי אם העובדת לא הייתה אישה לא הייתה נוצרת כלל אבחנה. בית הדין קיבל את כל טענותיי ופסק לעובדת כ-300,000 ₪ פיצויים.
בית הדין אף קבע כי אין למעסיק זכות להניח כי על העובדת להיות תלויה מבחינה כלכלית בהכנסותיו של בעלה וכי בשל הכנסות הבעל מצבה הכלכלי שפיר. נקבע כי מדובר בתפיסה שוביניסטית ואנכרוניסטית.
הבחנה בין אנשים מטעמים בלתי עניינים נחשבת כאפליה אסורה ופגיעה בעקרון השוויון. שיקולי גילנות אסורים על פי עקרון השוויון וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה..
אפליה על רקע גיל נסמכת על סטריאוטיפים המתעלמים מהידע והניסיון התעסוקתי, הנאמנות לארגון הבגרות האישית וחוכמת החיים המאפיינים את העובדים המבוגרים.
עם העלייה בתוחלת החיים והשיפור באיכות החיים בגיל המבוגר, ישנה מודעות לחשיבות ולתפקיד החיוני שהעבודה ממלאת בחייו של אדם כמקור מרכזי לסיפוק אישי, משמעות, הגשמה עצמית הגדרה עצמית ומעורבות חברתית. כפיית פרישה עלולה להביא לפגיעה ממשית ברווחתו ובבריאותו ובכבודו של העובד המבוגר. כך למשל, פיטורים לפני גיל הפרישה הסטטוטורי גורם לאובדן הכנסה אבל גם לפגיעה בצבירת הזכויות הפנסיוניות.
אכן למעסיק זכות קנייה לנהל את עסקו כראות עיניו, להתייעל ולהצטמצם כאשר הדבר נדרש. ואולם באופן יישום הליכים אלה, עליו לקחת בחשבון שיקולים נוספים כגון מזעור פגיעה בעובדים ושמירה קפדנית על זכויותיהם, ולשם כך עליו לבדוק מה הן ההשלכות הספציפיות על העובד. פיטורי העובדת המבוגרת איננה יכולה להיות ברירת מחדל שרירותית במסגרת הליכי הבראה.
